רשמאן תעשיות רשת בע"מ נ' ברזל הצפון בעמ ואח'

החלטה

1. לפניי בקשת רשות להתגונן ותגובת המשיבה לבקשה זו.

2. עסקינן בתביעה בסדר דין מקוצר, במסגרתה טוענת המשיבה, כי המבקשת מס' 2 (להלן: "המבקשת") רכשה ממנה בשנת 2009 סחורה (מוצרי ברזל ופלדה לבניין), בסכום כולל של כ-39,000 ₪, ותמורתה לא שולמה.

התביעה נסמכת על "כתב התחייבות מתמדת ובלתי חוזרת", חתום על ידי המבקשת ובערבות המבקש מס' 1 (להלן: "המבקש"), ובו מתחייבים הם לסלק את חוב הקניות, כפי שיהיה מפעם לפעם, כאשר תמצית החשבון של המשיבה יהווה ראייה לכאורה לנכונות יתרת החוב. על פי אותו מסמך, יתרת חוב שלא תשולם תישא ריבית חריגה, כנהוג בבנק לאומי.

3. המבקשים מאשרים בבקשתם, כי המשיבה סיפקה למבקשת רשתות ברזל מרותכות ומוטות 5.5. מ"מ, וזאת – לאורך שנים. האספקה נעשתה לעתים לחצר המבקשת ולעתים ללקוחותיה. לכל משלוח נלוותה תעודת שקילה ותעודת משלוח, שנחתמה על ידי המקבל, לצורך ביצוע התשלום בהמשך.

לעניין התביעה טוען המבקש, כי – "לא זכור לי שחברת ברזל הצפון נותרה חייבת לחברה סכום כלשהו בגין משלוח סחורה. למסמכי התביעה לא צורפו כל תעודות משלוח". עוד הוא מציין בתצהירו, כי ניסה לאתר תעודות משלוח המתאימות לחשבוניות שצורפו לכתב התביעה, אך לא הצליח לעשות כן.

4. על פני הדברים נראה, כי הכחשת החוב הינה כללית וסתמית.

לתביעה צורפה כרטסת הנהלת חשבונות של המשיבה, יחד עם מספר חשבוניות. מהכרטסת ניתן לראות, כי נעשו פעולות של זיכוי ושל חיוב, בשל שיקים חוזרים, על פי שתי חשבוניות (סכום של 14,391 ₪ ועוד סכום של 16,759 ₪). באשר לחשבונית שלישית (בסך 8,593 ₪), אין כל פעולה של תשלום.

החוב שבעטיו הוגש כתב התביעה אינו נובע מהתחשבנות ארוכת שנים שבמהלכה ניתן לראות זיכויים וחיובים רבים, אלא מכרטסת פשוטה, המבוססת על שלוש חשבוניות סך הכל, ולכאורה – שני שיקים חוזרים.

בנסיבות אלה, טענת המבקשים לפיה "לא זכור" קיומו של חוב, במקום התייחסות פרטנית ונקודתית לנתונים העולים מהכרטסת, הינה טענה כללית מדי. המבקשת לא צרפה כרטסת נגדית, ולא התייחסה עניינית לנתונים האמורים לעיל, אשר מעידים, לפחות לכאורה, על שני שיקים חוזרים, המהווים את רוב החוב הנתבע. כל זאת שעה שהמבקשים מודים בהתקשרות, ומודים בכך שרכשו מהמשיבה מוצרים כטענתה.

כפי שצוין לעיל, על פי ההסכם בין הצדדים, הכרטסת מהווה ראיה לכאורה לנכונות האמור בה, ועל כן ההכחשה הכללית של האמור בה – אינה מספיקה. כידוע, מי שמבקש רשות להתגונן חייב להיכבד ולפרט את פרטי הגנתו, ודומה כי בחובה זו לא עמדו המבקשים.

5. עם זאת, נוכח הגישה המקלה ביחס לבקשות רשות להתגונן, על פיה די שהנתבע יראה הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על מנת שיינתן לו יומו בביהמ"ש, אני סבורה כי ראוי ליתן למבקשים רשות להתגונן, בכפוף להפקדת ערובה מתאימה, על פי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

בשים לב לגובה החוב (ללא הריבית החריגה, אשר בעטייה "מזנק" החוב בעשרות אחוזים), ועל מנת שלא תיחסם דרכם של המבקשים אל ביהמ"ש בשל חסרון כיס בלבד, אני מעמידה את סכום העירבון על 10,000 ₪.

על המבקשים להפקיד עירבון בסכום זה, תוך 45 יום מקבלת החלטה זו, שאם לא כן – תידחה בקשת הרשות להתגונן, והמשיבה תהא זכאית לקבל פסק דין על פי התביעה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים, ותביא את התיק בפני, עם הפקדת הערובה בקופת ביהמ"ש או בחלוף המועד לביצוע ההפקדה.

ניתנה היום, כ"ז סיון תשע"ג, 05 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: